האיור ממחיש את חווית ההליכה במדרכות הקיבוץ, הליכה נונשלנטית ורגועה שהופרה משלוותה בשבת השחורה של השביעי באוקטובר. כאופטימסט מטיבי אני רוצה להאמין שבדיוק כמו שהשמש והירח נעים קבוע על צירם, כך גם חברי הקיבוץ ישובו להלך בשקט אל ביתם פעם ביום ופעם בלילה. האיור מתבסס על צילום מקיבוץ בארי.